השעון צלצל בשש וחצי

אני מתנערת, מתעוררת. נרדמתי בשתיים וחצי. ארבע שעות. ארבע שעות. ארבע קושיות.

 

איזה יום היום? איפה אני לכל הרוחות? מה הצלצול הזה? מה אני אמורה לעשות היום?

 

קמה בשקט. כבר לא יכולה להמשיך לישון. אף אחד אחר לא התעורר מהשעון. רק אני. הציפרים כבר מצייצות בעוז. מגוון עצום של שיחת בוקר נלהבת. איך ישנת, איך עבר הלילה, עושה רושם שמזג האוויר יהיה נפלא היום. ציוץ עליז.

 

מכינה כוס קפה לי, ועוד שתיים שאני מניחה על השיש, רק תערובת הקפה והסוכרזית. אחר כך אוסיף מיים חמים. חלב. בינתיים מכינה.

 

חותכת ירקות, מחלקת לשקיות, מכינה סנדביצ'ים, טוב, מוסיפה גם תפוחים. שיהיה. טעים. למה לא. זה אפילו בריא, דיאטתי.

 

חותכת אינסוף פלפלים. מרתיחה מים. תיכף אשלוק אותם, ואז אחמיץ. בינתיים שמה על הכיריים מחבת שרוף ודפוק, עליו חצילים. קולה. בסיר שלישי שמה את התרד. רחצתי טוב טוב.

 

יושבת לשתות את הקפה. שומעת קולות. הבית מתעורר. תיכף אסיים הכל, ואצא לצעוד.