אז…אני מתחילה להתרגש יותר. ביום ב לפנות בוקר הטיסה לקוסטה ריקה ולאחר מכן בהמשך הטיול לגווטמאלה.
25 ימים.
מעודי לא עזבתי את הבית, המשפחה, ובעלי לכל כך הרבה זמן. הטיול הארוך ביותר שעשיתי לבדי היה לעשרה ימים, וכשהיינו צעירים טיילנו כמה חודשים במזרח, אולם היינו שנינו יחד….
כעת, אני נוסעת, ומשאירה את המשפחה ואת בעלי כאן. 25 ימים. זה המון המון המון זמן. אני כבר מתגעגעת – נורא.
אני נוסעת לטיול שמורכב משני חלקים. בחלקו הראשון אני נוסעת עם חברה בטיול מאורגן. בהמשך הטיול אנחנו נשארות לבדנו בגווטמאלה ושאר הקבוצה חוזרת ארצה.
בטיול יש אתגרים שונים, לכן. בהתחלה, אני אצטרך להתמודד עם קבוצה, עם טיול מאורגן. מעולם לא נסעתי בטיול מאורגן. צריך לעמוד בקצב, להסתדר עם אנשים, ליצור קשרים. אפילו הטיולים הרגליים בקבוצה מלחיצים אותי. אני מקווה שאעמוד בקצב…כשהייתי צעירה בהרבה, בכל הטיולים של בית הספר, תמיד הייתי אחרונה בכל קבוצת המטיילים. כשהגעתי ממוטטת לקבוצה, שנחה בינתיים, התמתחו זקפו ראש, והמשיכו ללכת, ואני…אחריהם ללא מנוחה. בעצם בכל הטיולים השנתיים ראיתי רק את עקביהם של אלו שלפני. מעולם לא נהניתי מהנוף או הטיול.
והנה, לעת זיקנתי הייתה לי עדנה, ואני מתכוונת להנות…ולראות נוף, ואולי להצליח לעמוד בקצב. זה מלחיץ אותי, מה גם שאני באמת לא בשיא הכושר, כידוע…
בפוסט הקודם סיפרתי שהתאמנתי עם מדריך כושר, ושאני במצב יותר כשיר, אבל…בינתיים היו עיכובים בריאותיים וקצת ירד הכושר, וקצת פחתו האימונים, ולא הגעתי ליעד שקיוויתי שאגיע אליו. מקווה שאצלח את המסלול בכל זאת.
בחצי השני של הטיול, בו נישאר רק שתינו, האתגרים הם אחרים לגמרי. אנחנו חברות טובות, ואני בטוחה שכל אחת תתאים את עצמה לשניה, והקשיים של ההתאמה לקבוצה לא יהיו קיימים עוד. אבל אז…נצטרך להתמודד לבד עם הטיול בארץ עולם שלישי, להתמצא, לנסוע, להגיע, להסתדר…ואלו הם אתגרים אחרים, מסעירים, מלהיבים ו…מלחיצים.
אני תמיד מספרת כאן גם על הפחדים הלחצים והקשיים שלי, אבל אתם יודעים, אני בסוף מסתדרת (: ואני בטוחה (טוב, מקווה) שכל הלחץ יעבור ברגע שאנחת ואראה מי נגד מי, ואיך עושים הכל בלי בעיה.
אז אני מתכוננת. קונה ואוספת ציוד, בודקת את המפה, מתאמנת על נעלי ההליכה החדשות שלי, ו….מתרגשת.
