ושוב אני כאן

צעדתי אמש בסמטאות עירי, עם עדה ק. חברתי. ושוחחנו. הרבה. גם על הבלוגים. והתגעגעתי.

 

מדי פעם אני מגיחה. קוראת. כבר לא מגיבה, התייאשתי מההבטחות שלי שאני חוזרת, וזה…

שמו של הבלוג שלי "עכשיו זה הזמן שלי". אז זהו, שממש לא. החיים מורכבים, ואני עסוקה וידי מלאות מלאות. בדברים חשובים, מהותיים, יקרים ללבי. אבל אין לי זמן רב לשקט ושלווה, מבחירה, מתוך עשייה חשובה. אל דאגה. אבל אני לא מספיקה להיכנס הנה. וחבל. אבל התגעגעתי. 

 

חג שמח, חיבוק לכולכם, ומדי פעם, מדי פעם אציץ כאן.

 

ובהמשך לפוסט הקודם – אז הנה ציור שלי בצבעי אקריל, שציירתי מתוך תמונה שצילמתי באג'מר שבהודו. סלסילות קש עם עלי כותרת של ורדים. נהניתי לצייר. בכלל, האומנות היום היא המדיטציה והתרפיה שלי, השחרור והשלווה שלי. אז הנה.