אפילו הסלט הרענן, הטעים, ומלא הבצל שחיסלתי כרגע כארוחת בוקר, לא מצליח להעביר לי את הטעם.
כשאני עושה ופועלת, כשאני מצליחה במה שאני מתכננת, במה שאני פועלת, יוצרת, תחושה נפלאה של מימוש והגשמה נוצרת אצלי. אבל אם אני טורחת ועובדת וחושבת ומתכננת, ובסוף משהו לא מצליח כמו שאני רוצה, אני חווה נפילה. טעם של חמצמצות. של החמצה. טעם מריר, של אכזבה, של דכדוך. נפילה.
בסיטואציות כאלו אני מרגישה שאני צריכה למצוא טעם. לחפש טעם. להבין. לחשוב במה להשקיע את משאבי, את יכולותי. שהעשייה תרומם את רוחי, תמתק לי. החמצמצות, המרירות, לא טובות לי.
ברגעים שכאלו, אפשר לטעום גם מליחות עדינה. לא. לא מלווה בהתייפחויות. סתם מליחות. קצת. אכזבה.
וזה יכול להיות מאינספור דברים קטנים. לא משמעותיים. אם כי, מה באמת משמעותי?
אז אחרי כל הטעמים הללו, צריך להיות פלפל של ממש, ובחריפות אמיתית, לאחוז בציצת ראשי ולחפש טעמים נוספים.
כנראה שפשוט אלך לי לבשל משהו…
לא יודעת עד כמה זה ימתיק את הגלולה, אבל למרות שכשלונות כואבים ומרירים הם מלמדים הרבה יותר מהצלחות. לכי לבשל. מהפוסט הקודם אני לומדת כמה את עושה את זה היטב, וזה כבר יהיה הצלחה
אהבתיאהבתי
קודם כל הלכתי לראות את בני ונכדי החמוד, בן החצי שנה, חדש דנדש, הראשון בשבילי, עושים שעורי שחיה בבריכה. כבר הוטב לי…ואז קיבלתי את עצתך, ובישלתי חמין טבעוני נפלא. תפוחי אדמה הם אוכל מנחם עד מאוד…
אהבתיאהבתי
עוגה. או, עדיף, משהו מחצילים 🙂
מחזיקה אצבעות, מה שזה לא יהיה.
אהבתיאהבתי
חצילים בוודאי עדיף על עוגה. אני לא בן אדם של מתוקים, ובשבועיים האחרונים התחלתי להתנזר מקמח לבן על נגזרותיו – בוודאי מתוקים (שזו לא הבעיה בשבילי), פסטה, והעיקר….לחם. קשה קשה קשה.
אולי גם זה הוסיף לי לחוסר המצברוח היום….
אהבתיאהבתי
בבלוגים האחרונים את משוררת.
למה לך לחסל סלט?
אהבתיאהבתי
תודה יקירי. כבוד הענקת לי.
אז בוא נכניס את הלחסל הזה לשירה – לחסלט…במצב הרוח שהיה לי חיסלטתי גם חיסלטתי את הסלט. וכל ביס עשה את הרעשים הנכונים והמתפצפצים…יוגורט למשל לא היה יכול לעשות לי את זה, או מרק. אני זקוקה לרעש באוכל כשאני עצבנית…
אהבתיאהבתי
.
אהבתיאהבתי
הכל טוב. אל דאגה. התאוששתי…
אהבתיאהבתי
תחשבי על זה שאת פריקית של שליטה שהחיים פינקו ברוחב לב ואיפשרו לך הנסיבות רק לאחרונה לתרגל הרגשה כזו
ואת מתרגלת אותה כאשר את אשה בשלה ומנוסה וחכמה
מבורכת, רותי
אהבתיאהבתי
יקירה. תודה תודה.
אני די פריקית של שליטה. את צודקת. ומה שלא הצליח לי באמת לא היה בשליטתי בכלל. ובכל זאת התאכזבתי. שטות. את צודקת. לנשום. לזרום. ולדעת שהכל טוב. בעצם.
תודה.
אהבתיאהבתי
לחפש להתנסות בכל מה שהחיים יכולים להציע ולבדוק את תחושות הגןף איך ומה עושה לי טוב. ולזרום עם הכיף. כך כשיצאתי לפנסיה. נסיתי הרבה דברים עד שמצאתי איפה אני יכולה להשקיע וליהנות
אהבתיאהבתי
אוהו אני מחפשת. בכל הכיוונים. ומתנסה. ונהנית בדרך כלל מאוד. תודה. את צודקת.
אהבתיאהבתי
מזדהה איתך, פרט לכך שאני כן הייתי מתנחמת במשהו ושוכחת, אבל בטח שלא סלט, לכתוב משהו, סרט, ספר, בילוי טוב, זה כן
דרושה <a style="white-space: nowrap; color: #660099; cursor: pointer; text-decoration: none;" href="https://www.google.com/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=6&cad=rja&uact=8&ved=0ahUKEwjMsJ-Lwf_PAhVLQyYKHWswBqUQFghHMAU&url=http%3A%2F%2Fwww.psychology.org.il%2Fsites%2Fpsycho%2FUserContent%2Ffiles%2F%25D7%2597%25D7%259E%25D7%259C%25D7%2594%2520%25D7%25A2%25D7%25A6%25D7%259E%25D7%2599%25D7%25AA_%25D7%2590%25D7%259C%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%25A2%25D7%25A8%2520%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2593%25D7%25A1.pdf&usg=AFQjCNFSbc4gWOBRzWVfAb-WE5rq2R3Vcg"><span style="unicode-bidi: isolate;" dir="rtl">חמלה עצמית ?
אהבתיאהבתי
סלט טוב עושה לי את זה, דווקא.
חמלה עצמית נחוצה, במקרה הזה היו קצת רחמים עצמיים…
אהבתיאהבתי
אף פעם אי אפשר לדעת מה מוציא את הדמעות המזככות, לי זה קרה בלילה בחצות במילים האחרונות של הרב אפרים בן צבי, 103 FM, הוא שלח ברכות לכל עמי"ש כמו תמיד ובסוף אמר ’נשיקות’ זה הוציא לי דמעות כהוגן, לא יודעת למה
אהבתיאהבתי
נכון. יש רגישות שונה, בזמנים שונים, ואנחנו אנושיות, לא?
אהבתיאהבתי
קצת באיחור, אבל אם זה עושה לך במשהו טוב, אז התכנית החליפית גם היא לא היתה משהו (ואם אני יודעת על מה ספציפית את מדברת)
אהבתיאהבתי
כן, את יודעת. כן, זה מפחית קצת את תחושת ההחמצה. חבל שלא היה לך מרתק.
אהבתיאהבתי
גם אני באיחור אז אני כבר יודעת שהתאוששת, אבל באמת לפעמים מאבדים את הטעם ולא משנה מה נעשה – צריך לחכות שזה יעבור. אותי ואת השיטה שלי את כבר מכירה – להתמסר לאיכס, לשהות בתוך התחושה הלא נעימה, לא לברוח לעשייה אלא להסכים לחוש את החמצמצות, את המרירות – לפעמים דרושות דקות בודדות, לפעמים שעות ולפעמים ימים – אבל בסוף זה עובר. עוברים דרך זה כדי להגיע לצד השני.
ובאמת – אנחנו מתכננים אבל לא תמיד שולטים בתוצאות. טרחת ועבדת וחשבת ותכננת…וזה לא הצליח הפעם. וזה בסדר. כמו שאמרה מניפה היקרה, מזה אנחנו דווקא לומדים הכי הרבה…..
אהבתיאהבתי
אני מסכימה. אבל מאחר שכתבתי בתוך התחושה…זה מה שתיארתי. בסך הכל שום דבר לא נורא, ובהחלט בהחלט התגברתי. תודה.
אהבתיאהבתי
מתחבר לי למה שכתבתי – לזכור שאנחנו יכולות לעשות כמיטב יכולתנו, ואז, זה כבר בידיים של אחרים.
אבל קוראת בתגובות שיש לך מערכת תמיכה נהדרת. חזקי ואימצי!
אהבתיאהבתי
נכון. ממש מתחבר, את צודקת.
כן, יש לי קבוצת תמיכה, והאמת שגם אני יודעת בדרך כלל לנער את הנוצות ולפרוש שוב כנפיים.
תודה!
אהבתיאהבתי
כמו שאני אומר לילדיי לאט ומעט.
הם טוענים שזה עובד…
אהבתיאהבתי
יקירי, משום מה רק עכשיו ראיתי שכתבת לי כאן. תודה תודה.
אהבתיאהבתי