לא מצליחה להעביר את הטעם

אפילו הסלט הרענן, הטעים, ומלא הבצל שחיסלתי כרגע כארוחת בוקר, לא מצליח להעביר לי את הטעם. 

 

כשאני עושה ופועלת, כשאני מצליחה במה שאני מתכננת, במה שאני פועלת, יוצרת, תחושה נפלאה של מימוש והגשמה נוצרת אצלי. אבל אם אני טורחת ועובדת וחושבת ומתכננת, ובסוף משהו לא מצליח כמו שאני רוצה, אני חווה נפילה. טעם של חמצמצות. של החמצה. טעם מריר, של אכזבה, של דכדוך. נפילה.

 

בסיטואציות כאלו אני מרגישה שאני צריכה למצוא טעם. לחפש טעם. להבין. לחשוב במה להשקיע את משאבי, את יכולותי. שהעשייה תרומם את רוחי, תמתק לי. החמצמצות, המרירות, לא טובות לי.

 

ברגעים שכאלו, אפשר לטעום גם מליחות עדינה. לא. לא מלווה בהתייפחויות. סתם מליחות. קצת. אכזבה. 

 

וזה יכול להיות מאינספור דברים קטנים. לא משמעותיים. אם כי, מה באמת משמעותי?

 

אז אחרי כל הטעמים הללו, צריך להיות פלפל של ממש, ובחריפות אמיתית, לאחוז בציצת ראשי ולחפש טעמים נוספים.

 

 

כנראה שפשוט אלך לי לבשל משהו…

24 תגובות בנושא “לא מצליחה להעביר את הטעם

  1. לא יודעת עד כמה זה ימתיק את הגלולה, אבל למרות שכשלונות כואבים ומרירים הם מלמדים הרבה יותר מהצלחות. לכי לבשל. מהפוסט הקודם אני לומדת כמה את עושה את זה היטב, וזה כבר יהיה הצלחה 

    אהבתי

    1. קודם כל הלכתי לראות את בני ונכדי החמוד, בן החצי שנה, חדש דנדש, הראשון בשבילי, עושים שעורי שחיה בבריכה. כבר הוטב לי…ואז קיבלתי את עצתך, ובישלתי חמין טבעוני נפלא. תפוחי אדמה הם אוכל מנחם עד מאוד…

      אהבתי

    1. חצילים בוודאי עדיף על עוגה. אני לא בן אדם של מתוקים, ובשבועיים האחרונים התחלתי להתנזר מקמח לבן על נגזרותיו – בוודאי מתוקים (שזו לא הבעיה בשבילי), פסטה, והעיקר….לחם. קשה קשה קשה. 

      אולי גם זה הוסיף לי לחוסר המצברוח היום….

      אהבתי

    1. תודה יקירי. כבוד הענקת לי.

      אז בוא נכניס את הלחסל הזה לשירה – לחסלט…במצב הרוח שהיה לי חיסלטתי גם חיסלטתי את הסלט. וכל ביס עשה את הרעשים הנכונים והמתפצפצים…יוגורט למשל לא היה יכול לעשות לי את זה, או מרק. אני זקוקה לרעש באוכל כשאני עצבנית…

      אהבתי

  2. תחשבי על זה שאת פריקית של שליטה שהחיים פינקו ברוחב לב ואיפשרו לך הנסיבות רק לאחרונה לתרגל הרגשה כזו

    ואת מתרגלת אותה כאשר את אשה בשלה ומנוסה וחכמה

    מבורכת, רותי

    אהבתי

    1. יקירה. תודה תודה. 

      אני די פריקית של שליטה. את צודקת. ומה שלא הצליח לי באמת לא היה בשליטתי בכלל. ובכל זאת התאכזבתי. שטות. את צודקת. לנשום. לזרום. ולדעת שהכל טוב. בעצם.

      תודה.

      אהבתי

  3. לחפש להתנסות בכל מה שהחיים יכולים להציע ולבדוק את תחושות הגןף איך ומה עושה לי טוב. ולזרום עם הכיף. כך כשיצאתי לפנסיה. נסיתי הרבה דברים עד שמצאתי איפה אני יכולה להשקיע וליהנות

    אהבתי

  4. מזדהה איתך, פרט לכך שאני כן הייתי מתנחמת במשהו ושוכחת, אבל בטח שלא סלט, לכתוב משהו, סרט, ספר, בילוי טוב, זה כן
    דרושה <a style="white-space: nowrap; color: #660099; cursor: pointer; text-decoration: none;" href="https://www.google.com/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=6&cad=rja&uact=8&ved=0ahUKEwjMsJ-Lwf_PAhVLQyYKHWswBqUQFghHMAU&url=http%3A%2F%2Fwww.psychology.org.il%2Fsites%2Fpsycho%2FUserContent%2Ffiles%2F%25D7%2597%25D7%259E%25D7%259C%25D7%2594%2520%25D7%25A2%25D7%25A6%25D7%259E%25D7%2599%25D7%25AA_%25D7%2590%25D7%259C%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%25A2%25D7%25A8%2520%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2593%25D7%25A1.pdf&usg=AFQjCNFSbc4gWOBRzWVfAb-WE5rq2R3Vcg"><span style="unicode-bidi: isolate;" dir="rtl">חמלה עצמית ? 

    אהבתי

      1. אף פעם אי אפשר לדעת מה מוציא את הדמעות המזככות, לי זה קרה בלילה בחצות במילים האחרונות של הרב אפרים בן צבי, 103 FM, הוא שלח ברכות לכל עמי"ש כמו תמיד ובסוף אמר ’נשיקות’ זה הוציא לי דמעות כהוגן, לא יודעת למה

        אהבתי

  5. קצת באיחור, אבל אם זה עושה לך במשהו טוב, אז התכנית החליפית גם היא לא היתה משהו  (ואם אני יודעת על מה ספציפית את מדברת)

    אהבתי

  6. גם אני באיחור אז אני כבר יודעת שהתאוששת, אבל באמת לפעמים מאבדים את הטעם ולא משנה מה נעשה – צריך לחכות שזה יעבור. אותי ואת השיטה שלי את כבר מכירה – להתמסר לאיכס, לשהות בתוך התחושה הלא נעימה, לא לברוח לעשייה אלא להסכים לחוש את החמצמצות, את המרירות – לפעמים דרושות דקות בודדות, לפעמים שעות ולפעמים ימים – אבל בסוף זה עובר. עוברים דרך זה כדי להגיע לצד השני.
    ובאמת – אנחנו מתכננים אבל לא תמיד שולטים בתוצאות. טרחת ועבדת וחשבת ותכננת…וזה לא הצליח הפעם. וזה בסדר. כמו שאמרה מניפה היקרה, מזה אנחנו דווקא לומדים הכי הרבה…..

    אהבתי

  7. מתחבר לי למה שכתבתי – לזכור שאנחנו יכולות לעשות כמיטב יכולתנו, ואז, זה כבר בידיים של אחרים.

    אבל קוראת בתגובות שיש לך מערכת תמיכה נהדרת. חזקי ואימצי! 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s