אז אם אני כותבת כבר פעם שניה ברציפות, זה ממש סימן שחזרתי?

הורדתי לפני כמה זמן אפליקציה שסופרת לי צעדים. הרבה ימים – בעודי יושבת על הספה ורוקמת, אני מגיעה לשיא של 350 צעדים ביום. ברררר.

 

 

עכשיו זה מדרבן אותי. ואני משתדלת להגיע לעשרת אלפים הצעדים המומלצים ליום. אז…אני מצליחה לעבור יפה את החמשת אלפים, להגיע לעיתים לשמונת אלפים, והגעתי גם לשניים עשר אלף צעדים ביום!!!! לאט, בדשדוש לעיתים, אבל מתקדמת. אני שמחה על כך מאוד. הלוואי שאתמיד ואמשיך.

 

 

החלטתי שהשנה – מקווה שאעמוד בזה – אני שמה בראש סדר העדיפויות שלי פעילויות של החלמה פיזית. שיקום. חיזוק. אימון. ייצוב. גמישות. מהירות. זריזות. מי יודע מה. אם לא אטפל כראוי בכלי, הגוף, שום דבר אחר לא אצליח לעשות. החלומות, התקוות, השאיפות שלי, כולם מושתתים על יכולת פיזית לבצע דברים. חייבת, חייבת להתחזק, לתחזק את הגוף, לנסות לחזור לעצמי. מנסה. מקווה שאתמיד. מקווה שאתמיד. מקווה שאתמיד.

 

 

ומיד לאחר שסיימתי לכתוב, הגיע אלי, שוב, השיר הנפלא של גיורא פישר. והוא כל כך מתאים לי לכאן. הוספתי, ברשותו.