המערכת של ישרא כבר לא זיהתה אותי…

הייתי צריכה לשוב ולהכניס שם משתמש וסיסמה. האם זה אומר שחלף המון זמן מאז כתבתי?  פחחח. לא. הרי אני כותבת יום יום. בראש. בלילה. הנה משום מה זה לא מגיע. לא מתעדכן בעצמו…

 

קיבלתי כמה תגובות, ומיילים, מכם, חברים, שדואגים לי, ולא מבינים מה קורה איתי. אז זהו. גם אני לא כל כך מבינה מה קורה איתי. אני מאוד הייתי שמחה לשתף ולשוחח, וזה…לא יוצא. המקסימום שאני עושה, זה רי-פרש על דף הפייסבוק. מעלה פרחים. מעלה ריקמות. דברים שלווים. וכתיבה כאן איננה דבר שלו. אני אינני שלווה.

 

אני די מצויה ברכבת הרים. שאנטי של הודו, מול משברים וקשיים כאן. יפי הטבע והצבעים של גווטמאלה, מול השחיקה שלי עד דק בדברים שאני צריכה לעשות כאן. 

 

פסקי הזמן נתנו לי בלוני חמצן. אבל אני כנראה בהיפר ונטילציה, והבלונים מתרוקנים כל כך מהר. ושוב אני קצרת סבלנות, עצבנית, מתוחה, ובלי חשק לכלום.

 

כל פעם אני מנסה לקרוא ולהשלים פערים בחייכם, כי אתם חברי וחשובים לי, והנה מיד אחרי שאני מסיימת אתם כותבים עוד ועוד, ושוב…אני לא בעניינים. 

 

אז…אני חיה, כאן, וקוראת חלקית. ושמחה בכם. ומתגעגעת. ומדי פעם מגיחה.

 

43 תגובות בנושא “המערכת של ישרא כבר לא זיהתה אותי…

    1. גם אני. אבל דווקא במקום החוזקות שלי, המילים, הביטוי, קשה לי עכשיו במיוחד. תן לי שקט, ריקמה, חתולים. זה מה שאני מסוגלת. השאר – קשה לי כשאול. ונותרתי ללא מילים…תרתי משמע, וללא הכח שלי. כמו שמשון, ללא שערותיו, כך אני ללא מילותי. אבל כרגע הן קשות לי. חיבוק גדול.

      אהבתי

      1. אנכלכך מבין.
        אני כותב בכדי להניע את הכוחות אלי.
        לספר להן על קיומי.
        אם תרצי, לכתוב לי למייל, אני טוב כלכך בטלפונים…
        חיבוקים מחזקים {}

        אהבתי

  1. זה נשמע קצת מדאיג.  למרות שאני רוצה לקוות שכל זה רק בגלל שאת כזכור לא באה לתה עם נענע כדי להירגע בחברתי (המרגיעה).  
    חיבוק.

    אהבתי

    1. כן…מדאיג או לא, אני לא יודעת, אבל בהחלט לא נעים. אשמח לתה. עם נענע. נקבע לאחרי יום ד, בו אני מרצה ועוד לא סיימתי להכין את ההרצאה. הנושא…"ובכל זאת נוע תנוע – על הסביבון כמשל לחיי האדם". מסתובב מסתובב אנה ואנה, ומי יודע מתי יפול….

      אהבתי

  2. רותי, אני מקווה שרכבת ההרים שלך תתיישר בקרוב ותמצאי את המנוחה והנחלה. זה בסדר לקרוא חלקית, ואני בכלל מרגישה מחוברת כי אני רואה את הרקמות שאת מעלה בפייסבוק. 

    אהבתי

    1. אני מקווה. הרקמות שאני מעלה הן לא שלי בדרך כלל, את רואה שאני משתפת. אני עושה הרבה רקמות, ונהנית מאוד. באמת אצלם ואעלה לכאן. זה תהליך כמעט מדיטטיבי, הרקמה. לא, לא כמעט.

      אהבתי

  3. אני מניח שלכולנו תקופות כאלה ואחרות,אין לי עצה טובה,זה שאת מודעת למה שקורה זה כבר טוב,אולי צריך לקחת את ההצעה של עדה ואולי לזרום עם שליטה על הארועים ,אגב זה שאת עושה דברים אחרים ופחות נמצאת כאן זה לא אומר שזה לא טוב:-) ככה או ככה העיקר שתרגישי טוב

    אהבתי

    1. אני לא כל כך עושה הרבה דברים אחרים. אני בעיקר בוהה בפייסבוק ועושה רי-פרש…תודה, מתאמצת להרגיש טוב. אולי אפילו אוריד פחממות ואהיה חתיכה כמוך!

      אהבתי

  4. את באמת חסרה לי רותי, הכתיבה שלך חסרה לי, אבל אני יודעת שיש תקופות אצל כולנו – ולפעמים צריך את הבטלה. אם לשאול מפוסט האימון האחרון שהעליתי כרגע : צריך לחוות את הבטלה, את הבהייה בפייסבוק, כדי שניתן יהיה לשחרר אותה ולחזור לעשות דברים אחרים. 
    עברת הרבה בשנתיים האחרונות, ודווקא פסקי הזמן נתנו לך אוויר ותענוג ומילוי סוללות אבל גם סייעו להסיט אותך מהיום יום שלך…אז קחי את הזמן , כמה שצריך, כדי לחזור לעצמך. מבינה שיש לחץ בתחום העבודה – ועצם העובדה שאת חווה שם לחץ, ולא רק הנאה צרופה, אומר שזה בא לך לא ממש טוב, קצת צורם, לא לגמרי בהרמוניה. וגם זה בסדר. שוב – יש תקופות כאלה. וזה שאת כאן לפעמים, קוראת חלקית – זה הרבה יותר מהמצופה. אז שוב – קחי את הזמן שלך, אני כאן ואני מניחה שכל קוראייך וקבועייך כאן – לא בוער כלום . חיבוק

    אהבתי

    1. יקירה, את מנחמת מחזקת ומעודדת. לא, אין לי לחץ בעבודה. הלחץ הוא בתחומי החיים האחרים. אני די מנסה לא להעמיס על עצמי שום דבר שהוא לא ממש הכרחי. אפילו לא עבודה. אין לי כח לזה. לא לעשיה ולא ללחצים.

      אהבתי

  5. אין לי עצות, רק לאשר שקראתי (ושקיבלתי הודעה. גם בפוסט האחרון שלי אני לא קיבלתי הודעה על הפוסט אבל אחרים כן. אולי ישרא מזהה את המייל של בעל הבלוג ולא שולח לו בלבד? אולי רק חלק מקבלים עידכון? לישרא פתרונים). ולומר לך שאת תמיד מתקבלת כאן באהבה, גם אם אחרי זמן רב.כמו שאני רואה את זה הבלוג צריך להיות מקלט, קהילה, ומקום בטוח ומקבל, ולא חובה, לא לכתוב ולא לקרוא. 

    אהבתי

  6. העיקר שאת איתנו.
    הפעם לא דאגתי לך, הייתי משוכנעת שמדובר בפסקהזמו  ובהתכנסות,  איזון בין כל התקופה הקשה  שעברת לבין התובנות שרכשת בטיול.
    אני משווה את זה לילד שמגיע פעם ראשונה לגן ובימים הראשונים לא בוכה, רק אחר כך יורד לו האסימון.
    אני מקווה שתשובי לעדכן כאן ולשתף אותנו. 

    אהבתי

  7. אבל את אוהבת רותי להזכיר לנו שאת מוצאת עונג בגינון ובילדיך
    אז כעת תורי להזכיר לך: הגינון (!), הילדים (!)
    שבת שלום,
    אורלי

    אהבתי

    1. גינון. אני מאוד נהנית שהכל פורח. לגנן בעצמי אני מתכוונת כל הזמן…ואז הטבע בולע את כל הקונטורים שעצבתי, ושוב אני נעזרת בגנן….

      והילדים אכן משמחים לבב.

      וגם הרקמה.

      אהבתי

  8. גם לי נכתב לעתים קרובות לכתוב שם משתמש וסיסמא
    אני קוראת שאת מכינה הרצאה וזה מאוד חיובי בעיני
    מזדהה איתך בעניין הפייסבוק אני "מסתובבת" שם הרבה …
    מאחלת לך ימים טובים
    ופחות מעיקים .

    אהבתי

  9. גם אצלי המערכת של ישרא מסרבת להכיר אותי ובכל פעם שאני נכנסת אני צריכה להזדהות מחדש.
    אולי התקופה הקשה שעברת עם המלחמה נגד המחלה שחקה את האנרגיות שלך. זו הייתה מלחמה קשה ואכזרית של גוף ונפש מול אויב נורא וכנראה שעכשיו את צריכה לתת לגוף ולנפש להתאושש. לעשות רק מה שבא לך, באיזי, בקלות, בכיף. 
    מוכנה להשתתף בכל פעילות שבא לך שתעשה כיף. 

    אהבתי

      1. רותי, זה בטוח טלפטיה!!
        כרגע כרגע חשבתי עליך, ומדוע טרם ענית על התגובה בבלוג שלך, וחשבתי שאולי ענית ואני לא ראיתי ולכן נגשתי למחשב לראות, ובדיוק נכנסה התגובה שלך. לא מדהים?? אני בטוחה שכאשר חשבת עלי משהו עבר אלי. אני בטוחה!

        אהבתי

  10. הנה למרות שאני כבר לא כותב כאן, נכנסתי. עזבתי את ישרא אבל לא ידידים.  
    עברת חוויה בריאותית מטלטלת ולא פלא שההתבוננות שלך אל העולם ולעצמך השתנתה. שאת זקוקה לשקט ורוגע. לפחות התחייבויות… 
    אם את מוצאת שלווה ברקמה גם זה בסדר.

    רק בריאות

    אהבתי

      1. לא קיבלתי במייל עידכון לתגובה זו שלך ולכן אני עונה באיחור. אכן גם אני עברתי טלטלה (ועדיין מתמודד) וזקוק להמשך יצירה וביטוי בסביבה שקטה ואם לא תומכת, אז לפחות מעט יותר אוהדת.

        אהבתי

      2. נכון. הם השתנו מאוד. ובענייני העבודה – המחקר נגדע באיבו והצוות התפזר. במדעים המדוייקים ללא מסגרת ותקציב אתה  נחשב כמת. אבל, אין ברירה אלא לנסות לשכוח את העבר ולהסתכל רק לעבר העתיד. לאחר ההשלמה שהדברים אינם כפי שהיו, ללמוד לחיות, ליהנות וליצור עם השינויים. זה כמובן אחרת, אבל אני מכנה את זה חלק ב’.

        שיהיה לנו פרק ב’ רגוע ומהנה.

        אהבתי

  11. רכבת הרים עושה סחרחורת אבל את מגיחה לכאן מדי פעם ולא שוכחת להשלים אחרוה כמה פוסטים אצל רבים.
    מקווה שתמצאי את הזמן שלך לכל מה שאת רוצה, לא חשוב היכן העיקר שיעשה לך טוב.

    אהבתי

    1. אה. מזה יש לי סחרחורת??? כנראה. אבל רכבת הרים יכולה להיות ריגוש נפלא. הרכבת שבה אני נמצאת כרגע לא מלהיבה אותי בכלל.

      אני מחפשת באמת מקומות בהם יהיה לי טוב. מוצאת לעיתים, ומנסה למצות אותם. כמו ללמוד גיטרה, לשיר, לרקום. רוצה לחזור לכתוב ולקרוא, וכן לספורט, ספורט, ספורט.

      אהבתי

  12. קודם כל אני כן קיבלתי עדכון על הפוסט (למרות שאני עונה בדיליי)
    כל החיים שלי בתקופה האחרונה במצב שבו  אני רוצה את הslow down הזה
    אין הרבה פעמים שאפשר בחיים "לעצור את העיר" ולרדת מהמדחף המטורף שבו אנחנו חיים
    ורק לנוח ולחשוב מה באמת אנחנו רוצים עבורינו

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s