צבעי צבעים צבעי צבעים פלאי פלאים פלאי פלאים פלאי פלאים

אז כאמור, אני לא יודעת איך לכתוב על החוויות שחוויתי בצורה מסודרת. זה לא יומן לפי תאריכים, אלא – חוויות מתפרצות. 

 

והו הו, החוויה הזו, הצבעונית, המכה בחושים, החודרת ללב לנשמה ונותנת בוקס בבטן, היא מתפרצת. היא שואגת בשמחה.

 

 

 

הצבעוניות החמה של קוסטה ריקה על כל המנדלות המצויירות שלה, על גלגלי העגלות הגדולים מהעץ המצוייר, המסכות, הבדים והאריגים, התיקים והתכשיטים.  

 

 

 

 

 

 

 

הצבעים השמחים הללו חודרים דרך העיניים, דרך העור, דרך הנשימה. אני הלכתי בנשימה עצורה, מתלהבת, בולעת ובולעת את השמחה הזו. מדוע אנחנו כל כך סולידיים, כל כך מהוגנים, כל הצבעים מותאמים, כל הדברים מסודרים. איך אפשר לקחת את השפע הזה, להכיל אותו, לחוש אותו?

 

איך אפשר לשמוח בו, לפרגן לעצמנו אותו, לצחוק בכל הכוח, להיות חושניים, חושיים, נלהבים?

29 תגובות בנושא “צבעי צבעים צבעי צבעים פלאי פלאים פלאי פלאים פלאי פלאים

  1. מסכימה לגמרי עם הצורך להיות הרבה פחות סולידיים ומהוגנים, יותר חושיים וחושניים, והצבעים של המנדלות ועושים נפלא בהרמוניות שביניהם. אבל דווקא הדוגמות הללו מאוד מסודרות, אין חריג, כל צבע חוזר בדיוק במקום הצפוי, היופי נובע מההרמוניה המתוכננת לגמרי. כך שאני מסכימה עם רוח הדברים, רק חושבת שהמנדלות הללו לא משקפות אותן, אלא דברים אחרים.

    אהבתי

    1. את צודקת לגמרי. המנדלות הללו הרמוניות. אבל בד בבד עם זה הן צבעוניות, חושניות ועשירות כל כך בניגודים. פרץ של צבע, שיוצר הרמוניה. אני רוצה לחוות את החושיות והחושניות, אבל לא להיות בכאוס נוראי ולהיקרע לכיוונים שונים. לערבב אותם, לחוות, אבל לארגן אותם, למרקם שיהיה הרמוני שלו ומסעיר בו זמנית. גלי ים גבוהים, שנרגעים בשולים. 

      אהבתי

    1. כן, אני שמחה גם כן, ורוצה לשתף יותר, ולא מצליח לי. לא ברור לי למה. משהו בעקביות, בשגרת הכתיבה, במענה, בכתיבה, במענה, חסר לי, אבל מלחיץ אותי. אני לא מסוגלת להתחייב, כאילו. מופיעה ונעלמת. מקווה שארגע…

      אהבתי

  2. בתוכנית הטלויזיה המרוץ למיליון באמת הראו מנדלות כאלה אבל אז לא ידעתי לזהות אותן בשמן ועכשיו מהתמונות אני רואה  שבכל אמריקה המרכזית עושים דברים כאלה וזה באמת נפלא.

    אהבתי

    1. מסתבר שבהרבה מקומות בעולם עושים מנדלות. מקורן הוא לפני שנים רבות בטיבט והודו. אבל אולי באותו זמן היו גם באמריקה. בכל מקרה, יש המון מסוגים שונים בכל העולם, ואני הקטנה עושה אותן בהרצליה…

      אהבתי

  3. לי יש הרגשה ואולי זו רק אני
    שהחיים שלנו קיבעו אותנו
    צריך להתנהג בצורה מסויימת
    להגיד דברים מסויימים (ודברים מסויימים לא)
    לעשות דברים מסויימים (ודברים מסויימים לא)
    צריך להיות רציניים, מאופקים, מחושבים

    וכשאנחנו פתאום מתחברים לדבר שהוא הכי טבעי לנו
    טוב לנו בלב, בנשמה בהרגשה הפנימית שלנו

    אהבתי

  4. הצבעים באמת שמחים ומדהימים. את יודעת מה? מספיק לשבת בגינה לראות את הפרחים והציפורים ולראות כמה הטבע שמח וצבעוני ופשוט להנות.

    אהבתי

    1. אתה צודק. אני יושבת שעות ומתבוננת בחתולי הרחוב שלנו. והם עושים לי כל כך טוב. לא צריך לנסוע עד קצה העולם לשם כך. אבל העוצמות הן מדהימות כשמתרחקים מהשגרה, והנופים השגיאים והגאיוניים במקומות שהייתי ממלאי מצברים.

      אהבתי

  5. איזה עושר, אולי בגלל שאנו לא מורגלים לצבעוניות הזו, אנחנו יכולים ליהנות יותר.
    כשאני מטיילת בחו"ל ונהנית מהארכיטקטורה, עוברת תמיד המחשבה על העוברים ושבים שאצים לעבודתם, איך הם שווי נפש אל מול היופי הזה. ספק אם בכלל הם שמים אליו לב.
     

    אהבתי

    1. את צודקת שהשגרה וההרגל גורמים לאנשים לא לראות דברים מרהיבים שהם עוברים לידם. אני נותנת תמיד תרגיל בקבוצות שלי – ללכת הביתה בדרך אחרת מתמיד. או בכוון ההפוך. פתאום רואים שיש עץ חדש. שהפרחים פורחים. שהבית מתקלף, שהגג אדום. הזרה. אני מאוד אוהבת לעשות את זה.

      אהבתי

  6. אני חושבת שכבר מזמן הכנסת המון צבע לחיים שלך עם המנדלות היפהפיות שעשית. אמנם היה גם לבן מהמם, אבל אני זוכרת את כל הצבעים. אני בטוחה שהמסע הזה העשיר אותך בעוד ועוד צבעוניות. טוב שצילמת והבאת קצת מהעושר הזה להמשיך להתבונן בו ולקבל השראה.

    אהבתי

    1. את צודקת. אני מתעסקת בצבע ובאומנות בשנתיים האחרונות וזה מעסיק אותי המון המון. גורם לי שמחה רבה. מה ז’תומרת, הבאתי את כל גווטאמלה הביתה. כמות הבדים שקניתי….

      אהבתי

  7. לפני כמה שבועות שכנה שביקרה בביתי בפעם הראשונה הגדירה אותו בתור "הבית הכי  צבעוני ביישוב", כך שאפשר להיות צבעוניים. וגם סולידיים. בו זמנית 🙂  
    ובקשר לשאלה ששאלת בסוף הפוסט אני חושבת שאת יכולה לענות עליה בעצמך, כי את שמחה מפרגנת לעצמך, חושנית חושית ונלהבת. 

    אהבתי

    1. את מקסימה, ותודה. אני מתלהבת כמו ילדה קטנה, ולא כמו בת 56…נהנית ובולעת כל מה שאני יכולה. וכן, אפשר להיות צבעוניים והרמוניים וסולידים בו זמנית. אני מסכימה.

      אהבתי

  8. לשמוח כפי שלא שמחת אי פעם – אבל גם בשיקול דעת , לקחת מהעבר , למען העתיד , ולחיות בהרמוניה עם שניהם.

    פרט לצבעים _ אם לא אחשיב את תחביב הצילום שלי , מעל ומתחת למים ) כך אני נוהג בשנה זו שהגדרתי אותה כ"שנת הנוסטלגיה" ובסופה אחגוג 50 אביבים…

    שבת אור לך , רותי היקרה…

    אהבתי

    1. אני אוהבת לשמוח ולהתלהב, ובאמת תמיד אני עושה זאת בכל זאת, עם הכל, בתוך סוג של גבולות. שנת נוסטלגיה. נפלא. כל יום יכול להכיל גם נוסטלגיה. היא מעשירה את עולמנו.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s