איך אפשר להתחיל לספר על מסע, על טיול, על חוויה?

הרי בכל מקום בו אתחיל, אתהה למה בחרתי דווקא לתאר אותו, ראשון. קודם כל.

 

כשרציתי לצאת לטיול, כשהתלבטתי, שאל אותי בעלי – למה דווקא שם מקום ראשון…ואמרתי לו, שאפשר להספיק לעוד כמה מקומות לפני, אם אני דווקא אתעקש…

 

אז בעצם, כל דבר שאתאר, יהיה פרט. יהיה חלק. והשלם – השלם הוא התמהיל שאני עוד אצור ואעכל לאורך זמן.

 

 

 

כשנוסעים לקוסטה ריקה ולגווטמאלה, ברור שהטבע יהיה חלק נכבד מהחוויות.  הנופים, הזריחות, השקיעות, בעלי החיים.

 

ואני, שבשנים האחרונות נמסה מחתולי הרחוב שבחצר שלי, שפתאום יכולה לעצור מול כלב שמטייל עם בעליו ברחוב ולבקש רשות ללטף, כן, אני, שמעולם לא חיבבתי חיות מי יודע מה ולא גידלתי חיות מחמד, אני זו שרוצה לחוות את החוויות הללו, של יפעת הטבע, של עושר העולם.

 

 

ולכן, המסע החיצוני, לקצות העולם, הוא גם סוג של מסע פנימי, של חוויות שמשקפות צורך, תשוקה, התלהבות. של גוף, של פיזיות, של חושיות וחושניות. כמה שיותר לחוות דרך החושים, החוויה, כמה שפחות לנתח, לחשוב, ללמוד.

 

לא קראתי כלום לפני הנסיעה. נסעתי בורה ותמה, כמעט בלי לדעת היכן הן אותן קוסטה ריקה וגווטמלה. רציתי רק לחוות. לחוות. להרגיש.

 

 

 

והנה, דווקא היציאה מהניכור העירוני, השטיפה של החושים, של המוח, של הלב והנשמה בחיבור לטבע המתפרץ, גרמה לי לחייך כל כך, להתמוסס אל האהבה של כל היצורים גדולים כקטנים.

 

 

דווקא במחיצת קבוצת האנשים שנסעתי איתה, כאשר אנחנו מטיילים כל הזמן ביחד, דווקא אז, רציתי להתנתק, להיות חלק מהסובב אותי. משירת הטבע.

 

 

 

 

מה קרה שם? מה סודק את המילוליות, את המחשבה, וחודר היישר ללב?

36 תגובות בנושא “איך אפשר להתחיל לספר על מסע, על טיול, על חוויה?

  1. מה שאני ראיתי ביינות לתמונות עם החיות, זה החיוך והצחוק.
    וגם אם צריך להרחיק לכת עד לדרום אמריקה, להנות מהנופים ומהחיות, לראות את חיוך האושר והשמחה שווה את הכל.
    שתמשיכי לנסוע למקומות כאלו ולהנות וכמובן לצחוק ולשמוח.

    אהבתי

    1. אמן ואמן. באמת, כשמשתחררים מהכל, ונוסעים למקומות עלומים, לי זה עושה את זה. ממש. אכתוב עוד בקרוב. ומקווה, טוב, אכתוב במילותיך אם כי זה מסובך בשבילי, מתפללת, להמשיך לצחוק ולחייך.

      אהבתי

  2. מה שכתבת והתמונות ממיסים את הלב…. 
    השמחה הצרופה שלך במגע עם בעלי החיים מדבקת. אני לגמרי מחייכת עכשיו.

    אני לא רואה סתירה בין ניתוח לבין חוויה בלתי אמצעית. כדי לחיות טוב, אני זקוקה לשניהם. 🙂

    נשמע שהיה מסע מופלא של ממש. 

    אהבתי

    1. כן, היו דברים מופלאים במסע. אין ספק. וגם אני זקוקה גם למחשבה ולראש, וגם ללב ולנשמה. בלי הראש – אנה אני באה? אבל לפעמים, אני ממש רוצה לחוש את הכל באופן ראשוני. לא מנותח, לא מחושב. מתפרע, מתפרץ. רגשי. חוויתי. 

      אהבתי

  3. ההחלטה לצאת למסע שכזה מצריכה אומץ וברור שאת כזאת ,נוסף על העובדה שאת אדם סקרן שרוצה לצבור חוויות מסעירות בלי קשר לשום דבר . כיף שעשית זאת ואשמח לקרוא על חויותייך

    אהבתי

    1. לא לכולם נדרש אומץ לאותם דברים. היו כאלו שהיה זה טיול יפה בעבורם, והם לא פחדו, ולא התגברו, והכל היה נפלא ופשוט. מה לעשות שאני קצת אישה עם דרמה…

      אהבתי

  4. רותי. כמה אושר קורן ממך בתמונות האלה. זה מדבק, אני נשבע לך. מדבק וממלא בטוב. אין לך מושג כמה אני שמח בשבילך. כלומר, אין לך מושג כמה אי אפשר שלא להיות שמחים בשבילך למראה התמונות האלה. והתמונה האחרונה על הכלב המאוהב. כמה אני מבין אותו שהוא מסתכל לך ככה בעיניים כולו דרוך ומרוכז בך. פשוט מדהים. פשוט מדהימה. כל הכבוד לך שעשית לך את המתנה הזאת. רואים שהפקת ממנה את הבסט של הבסט. 

    אהבתי

  5. התמונות מביעות כל כך טוב את האושר הפנימי, הפליאה מול יפי ועושר הטבע, והשמחה העילאית, שכל מילה רק תוריד מהעוצמה שלהן.
    וכל הכבוד שעשית זאת!

    אהבתי

  6. את ההנאה הצרופה רואים בתמונות על פנייך
    אני לא חושבת שזה הטיול למקומות רחוקים כמו זה שהתחברת לעצמך יותר
    אנחנו גרים בבתים שמבודדים אותנו מהדבר שהכי טבעי לנו להיות בו – הטבע
    ברגיל אנחנו עסוקים בכל מיני דברים, שהם לא בהכרח מה שחשוב בחיים, אלא מה שחשוב לחברה, מה שהחברה הגדירה כנורמה, לעבוד להרוויח כסף
    ובעצם, אנחנו לא נותנים לנפש שלנו את מה שהיא הכי צריכה

    אני חושבת שאת הטיול הזה עשית נטו בשביל עצמך
    לא כדי להראות מה את יכולה ומה לא, או כדי למתוח את הגבולות שלך (כמו שהיה בטיול הקודם)
    כדי להתחבר יותר לעצמך, לאדמה, לטבע, ובעלי החיים שבסביבה (וכן גם לאנשים אני מניחה)

    כייף לקרוא ולראות את התמונות
    בטוחה שזה נתן לך המון המון

    אהבתי

  7. איזה אושר את מקרינה בתמונות האלה, ואיזה כיף שבעלי החיים מאפשרים את החיבור הזה. אפשר לומר – התמסרת. נתת לעצמך להיות, להיות מופתעת, לחשוף את החושים לכל מה שיגיע….איזה יופי!!!

    אהבתי

  8. טוב לשמוע שחווית הנסיעה גרמה לך אושר. והזכרת לי  את החוויות הרבות עם בעלי חיים (בעיקר כלבים וחתולים) בצימרים שהיינו בעבר- כאן בארצנו הקטנטונת. אני וחיות יוצרים קשר מיידי והתמונה שלך הזכירה לי חתול פרסי יפיפה שפגשתי בצימר בדרום והוא לאחר כדקה הרגיש נוח לנחות לי על הכתף ולהתגפף בהנאה עם פניי. גם אני מוצא בקשר עם בעלי חיים אושר רב.

    אהבתי

  9. אני חושבת שכל מסע הוא גם מסע פנימי, וכשיוצאים מוכנים למסע כמו שאת יצאת (ולא צריך לקרוא כלום! רק להיות פתוחה!) אז חווים את המסע הפנימי והחיצוני בעוצמות שאי אפשר לתאר במילים, כמו שקשה לך לתאר בפוסט. 
    אבל התמונות אומרות הכל, ומה שאני רואה, זה לא רק את השמחה בפגישה עם בעלי החיים אלא גם כבוד. אני רואה במבט שלך שאת מכבדת את החיות האלו. את לא רואה בהן אמצעי לשעשוע אלא מתבוננת בהן בגובה העיניים ואומרת להן – כולנו בעלי חיים אז בואו נהיה חברים. והם באים. 

    אהבתי

  10. כמה אהבתי את מה שרשמת, ואת החיבור עם החיות השונות בעיקר. נראה שהיה שם חיבור נהדר והנאה צרופה. הרבה אושר והנאות שילוו אותך גם בהמשך.
     

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s