מדד ההתרגשות

אז…אני מתחילה להתרגש יותר. ביום ב לפנות בוקר הטיסה לקוסטה ריקה ולאחר מכן בהמשך הטיול לגווטמאלה. 

 

25 ימים.

 

מעודי לא עזבתי את הבית, המשפחה, ובעלי לכל כך הרבה זמן. הטיול הארוך ביותר שעשיתי לבדי היה לעשרה ימים, וכשהיינו צעירים טיילנו כמה חודשים במזרח, אולם היינו שנינו יחד….

 

כעת, אני נוסעת, ומשאירה את המשפחה ואת בעלי כאן. 25 ימים. זה המון המון המון זמן. אני כבר מתגעגעת – נורא. 

 

אני נוסעת לטיול שמורכב משני חלקים. בחלקו הראשון אני נוסעת עם חברה בטיול מאורגן. בהמשך הטיול אנחנו נשארות לבדנו בגווטמאלה ושאר הקבוצה חוזרת ארצה.

 

בטיול יש אתגרים שונים, לכן. בהתחלה, אני אצטרך להתמודד עם קבוצה, עם טיול מאורגן. מעולם לא נסעתי בטיול מאורגן. צריך לעמוד בקצב, להסתדר עם אנשים, ליצור קשרים. אפילו הטיולים הרגליים בקבוצה מלחיצים אותי. אני מקווה שאעמוד בקצב…כשהייתי צעירה בהרבה, בכל הטיולים של בית הספר, תמיד הייתי אחרונה בכל קבוצת המטיילים. כשהגעתי ממוטטת לקבוצה, שנחה בינתיים, התמתחו זקפו ראש, והמשיכו ללכת, ואני…אחריהם ללא מנוחה. בעצם בכל הטיולים השנתיים ראיתי רק את עקביהם של אלו שלפני. מעולם לא נהניתי מהנוף או הטיול.

 

והנה, לעת זיקנתי הייתה לי עדנה, ואני מתכוונת להנות…ולראות נוף, ואולי להצליח לעמוד בקצב. זה מלחיץ אותי, מה גם שאני באמת לא בשיא הכושר, כידוע…

 

בפוסט הקודם סיפרתי שהתאמנתי עם מדריך כושר, ושאני במצב יותר כשיר, אבל…בינתיים היו עיכובים בריאותיים וקצת ירד הכושר, וקצת פחתו האימונים, ולא הגעתי ליעד שקיוויתי שאגיע אליו. מקווה שאצלח את המסלול בכל זאת.

 

בחצי השני של הטיול, בו נישאר רק שתינו, האתגרים הם אחרים לגמרי. אנחנו חברות טובות, ואני בטוחה שכל אחת תתאים את עצמה לשניה, והקשיים של ההתאמה לקבוצה לא יהיו קיימים עוד. אבל אז…נצטרך להתמודד לבד עם הטיול בארץ עולם שלישי, להתמצא, לנסוע, להגיע, להסתדר…ואלו הם אתגרים אחרים, מסעירים, מלהיבים ו…מלחיצים. 

 

אני תמיד מספרת כאן גם על הפחדים הלחצים והקשיים שלי, אבל אתם יודעים, אני בסוף מסתדרת (: ואני בטוחה (טוב, מקווה) שכל הלחץ יעבור ברגע שאנחת ואראה מי נגד מי, ואיך עושים הכל בלי בעיה.

 

אז אני מתכוננת. קונה ואוספת ציוד, בודקת את המפה, מתאמנת על נעלי ההליכה החדשות שלי, ו….מתרגשת.

31 תגובות בנושא “מדד ההתרגשות

  1. נגעת לליבי וריגשת אותי מאוד.
    כל החששות מהאתגרים החדשים כלכך מובנים.

    אני מאחלת לך טיול מוצלח ומלא חוויות ומחכה לשמוע אותן כשתחזרי!

    אהבתי

  2. זה באמת מרגש מאוד וכל הכבוד לך שאת יוצאת לטיול כל כך ארוך !
    אני בטוחה שתהני
    ואנחנו נמתין לסיפורים שלך ולחוויות משם .

    אהבתי

    1. גם אני מקווה שאהנה, והכל יעבור בשלום. להמתין לסיפורים…טוב, זה עוד חודש שלם, ואני גם כל כך עצלנית בכתיבה בזמן האחרון…ברור שאעדכן, אבל זה עוד זמן מה…

      אהבתי

    1. כן, גם במלכת המדבר הייתי לחוצה, וחזרתי עם חוויות רבות. אני מניחה שארגע ברגע שאראה שאני מסתדרת. כרגע, מדד ההתרגשות התחלף למדד לחץ…תודה על התמיכה!

      אהבתי

  3. אבל גם מלכת המדבר היה טיול מאורגן,  לא?  וגם שם זה לא היה כל כך קצר.  כלומר,  לדעתי כבר יש לך ניסיון עשיר בדברים האלה,  ולכן אני בטוחה שתצליחי.

    ושיהיה בהנאה!

    אהבתי

    1. מלכת המדבר אכן היה סוג של, סוג של טיול מאורגן, אבל משהו אחר לגמרי. כאן נוסעים זוגות בעיקר, ורוב הקבוצה מכירה את החברים עוד מזמן הגרעין של הנחל לפני עידן ועידנים. זה לא הקבוצה שאמורה לצלוח משימה ביחד. אני לא מצפה לתמיכה מהקבוצה או משהו כזה. רק מהחברה שלי, ועוד זוג שאני מכירה, אם יהיה צורך. מה לעשות, זה מלחיץ אותי. דווקא הנחתי שתביני אותי…

      אהבתי

      1. ברור שאני מבינה,  ובמקומך מן הסתם הייתי נלחצת מאוד.  אבל אני גם מכירה אותך,  וסומכת עלייך שתצלחי גם את זה בשלום.

        אהבתי

  4. אכן מרגש וגם מלחיץ, רותי, מכל הסיבות שפירטת ואולי עוד כמה שלא פירטת…אבל אני די משוכנעת שעם הלך הרוח החיובי והכוונות (ההוויות…) המתאימות את תצלחי את כל המהמורות ותיהני מכל רגע. קוסטה ריקה מהממת ואני כבר רוצה לחזור לשם (היינו שבועיים ב-2007…) את גוואטמלה אינני מכירה אבל שמעתי שגם היא מדהימה ביופיה. כבוד על האומץ לצלוח דווקא אותה באופן עצמאי ללא קבוצה ומדריך…
    ולא הייתי דואגת לנושא של הכושר, לדעתי לא צריך להיות מיטיבי לכת ממש, נראה לי הרמה שאת נמצאת בה (למרות שאני לא בעינינים מספיק) מספיק טובה. עשית את מלכת המדבר, זה גם סוג של מאורגן – לא? מאחלת הנאה צרופה…וברגעים היותר קשים – לנשום, לנשום, לנשום….

    אהבתי

    1. ההוויות הן העיקר. את צודקת. לנשום זה באמת החלק החשוב, לשאוף ולנשוף. למלא את הריאות.

      הכושר שלי זיפתי, הנוירופתיה זיפתית, ובתקופה האחרונה לקחתי מדבקה של מורפיום שהרגה אותי בשלושתת השבועות האחרונים לגמרי. בחילות, סחרחורות, שינה מרובה. זו הסיבה שלא הצלחתי להתאמן. והכושר, בהתאם. הורדתי את המדבקה אחרי שהבנתי שאני לא מתרגלת לזה…ועכשיו עדיין יש קצת בחילות, והכאבים התגברו  וכך גם הקושי לישון. בקיצור, אני לא מרגישה שאני ממש במיטבי, לא לטיסה ארוכה, לא לנסיעות ארוכות באוטובוסים – בחילה- ובלי כושר לטרק. לכן….אני לחוצה קצת. זה עולה קצת מדברי….לא?

      אהבתי

      1. תכל’ס זה לא ממש מצב טוב לנסיעה כזאת…בין הנוירופתיה לבין הגמילה מהמורפיום את באמת לא במיטבך…
        אגב אני נסעתי לקוסטה ריקה אז עם רפלוקס מטורף והליקובקטר פילורי לא מאובחן ובקטע הפיסי די סבלתי. אולי בגלל זה נורא רוצה לחזור לשם לעדות תיקון

        אהבתי

  5. מרגש מאד. אני בטוחה שתעמדי בקצב ותסתדרי מצויין עם הקבוצה. החששות בהחלט מובנים.
    אתמול שבתי לאחר 11 ימים וזו פעם ראשונה שלא רציתי שיסתיים. לרב אני ממצה אחרי 4 ימים מבינה את הפרנציפ, רוצה שינוי.
    ואילו הפעם נותר לי טעם של עוד. מקווה שגם לך.

    אהבתי

  6. תהני משני החצאים, לא הייתי במקומות האלו אף פעם, אולי תצליחי לשכנע אותי לנסוע לשם 
    נסיעה טובה הנאות מרובות ותאספי חוויות בשבילך ובשביל לספר כאן.

    אהבתי

  7. שתהני המון מהטיול, גם מהביחד של הקבוצה וגם מהביחד עם החברה. איזה כיף. 
    ושתחזרי בשלום לספר פה את החוויות. 
    ואני שמחה שחזרת לכתוב. 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s